“ב-1994-1995 עבדתי כגרפיקאית מאיירת וכאחראית על מחלקת מקינטוש. שיתפתי פעולה עם דסק החדשות ועם הכתבים, ויצרתי מפות ותרשימים של מלחמות באזורנו ובארצות רחוקות, אסונות טבע,

זו שאלה שאנחנו שומעים לא מעט, והיא בהחלט שאלה חשובה. כותבים רבים, ששוקלים להוציא לאור את ספר הביכורים שלהם או ספר חדש, שואלים אותנו מהי

ימים של מלחמה הופכים את הכתיבה לפעולה אחרת לגמרי. יש מי שמוצאים בה מפלט, יש מי שמאבדים את המילים.העולם מתכווץ – ודווקא השירה, שהיא מטבעה

אם אתם כותבים שירה כבר שנים, סביר להניח שהשאלה הזו עלתה אצלכם יותר מפעם אחת:מתי כדאי להוציא את ספר השירה הראשון שלי?האם יש “רגע נכון”?האם

הצורך לשלב אמנות חזותית בספר שירה הוא לא רק עניין של יופי. הוא צורך רגשי, אסתטי ולעיתים גם תודעתי: רצון להרחיב את המרחב שהמילים פועלות

שלוש טעויות נפוצות – ואיך להימנע מהן כשמשורר או משוררת מחליטים להוציא ספר – זה רגע מרגש.ספר שירה הוא לא רק אוסף של טקסטים –

כתיבת שירה היא תהליך שקט.אינטימי.יש בזה ריכוז, הקשבה, עדינות.אתה יושב מול הדף – או מול המסך – ומזקק מילים, חוויות, זיכרונות, תחושות.יש בזה חיפוש. יש

קלרינה פריבורקין, משוררת ישראלית מרתקת, משתפת אותנו בתהליך היצירה שמאחורי ספרה החדש. היא מספרת שההשראות המרכזיות לכתיבה הגיעו מתוך התמודדות עם חוויות אישיות כואבות, כמו

בראיון מרגש זה עם דפנה דרוקר, משוררת ישראלית מוערכת, אנו זוכים להצצה לעולמה הפנימי ולעומק השירה שלה. דפנה מספרת בגילוי לב על התהליכים האישיים שהובילו

נולדתי ובגרתי בעיר עכו כמעט שלושים שנה. יחד עם זאת, ברוב הישובים השכנים לה לא הזדמן לי כמעט לבקר. לשמחתי, נקרתה בדרכי לא מזמן ההזדמנות