צילום: רמי שלוש
עמליה הדר היתה מורה אהובה לתיאטרון. אחרי 7 באוקטובר, כשפוסט ישן שהעלתה בתמיכה באיאד אל-חלאק נחשף מחדש, מצאה את עצמה עומדת בחצר בית הספר מול המון תלמידים שצעק לעברה ״יא שרמוטה״, ״יא תומכת טרור״, ״הלוואי שתמותי״. היא נאלצה להתפטר, אובחנה כסובלת מפוסט-טראומה ועברה אירוע מוחי.
מתוך התקופה הזאת נולד ״תכף אשוב״ – ספר השירה שלה שיצא אצלנו (בעריכת טל ניצן). שירים על חרדת מוות, על גוף שמנסה להתנתק כדי לשרוד, ועל הניסיון להישאר אנושית כשכולם דורשים ממך לבחור צד.
השבוע התפרסם בהארץ (מוסף גלריה) ראיון נוקב ואמיץ איתה, על הדרך מבמת התיאטרון אל הכיתה, ומהכיתה אל הדף.
שווה קריאה עד הסוף: לכתבה המלאה
