קלרינה פריבורקין, משוררת ישראלית מרתקת, משתפת אותנו בתהליך היצירה שמאחורי ספרה החדש. היא מספרת שההשראות המרכזיות לכתיבה הגיעו מתוך התמודדות עם חוויות אישיות כואבות, כמו אובדן אביה והפצע שהשאירה ההגירה מברית המועצות לישראל בילדותה.
במהלך הראיון, היא מדברת על נושאים עוצמתיים שחוזרים בשיריה, כמו משפחתיות, זוגיות והמורכבות של חינוך ילדים, לצד זיכרון השואה, נושא שהיא התחילה לחקור בכתיבתה.
פריבורקין גם מסבירה מדוע בחרה להוציא את הספר דווקא עכשיו – מצב המלחמה המתמיד בארץ עורר בה את הצורך לשתף את התמודדותה עם התחושות הקשות, וליצור יצירה שתשמש קרן אור בתקופה זו.
עוד היא מספרת על תהליך העריכה האישי והעמוק שחוותה, על התמיכה שקיבלה מההוצאה, ועל הקול הייחודי שלה – קול חשוף ואותנטי, המשלב רוך ועמידה איתנה מול אתגרי החיים.
מה היו ההשראות המרכזיות שלך לכתיבת ספר השירים הזה?
לרוב אני כותבת מתוך התמודדות עם חוויה, זיכרון או רגש שעולים בי. התחלתי לכתוב מתוך אובדן לאחר שאבי נפטר ממחלה באופן די פתאומי לפני שבע שנים ומתוך רצון להנכיח אותו בחיי. אני כותבת גם מתוך פצע ההגירה והרצון לאחות את שברי הזהויות, זיכרונות ילדות והמסע חיי מילדה שעלתה לארץ בגיל 11 מברית המועצות לשעבר למשוררת ישראלית, אמא, בת זוג ומרצה לספרות אנגלית במכללה לחינוך.
האם יש נושא או חוט מקשר בין השירים בספר?
החוט המקשר המשמעותי ביותר בספר הוא נושא המשפחתיות, הזוגיות, והמורכבות של חינוך ילדים.
הקריאה בספר מתחילה בשער ששמו חניכה שבו בחרתי לכלול שירים הקשורים להתוות הזהות שלי כיוצאת ברית המועצות לשעבר שחוותה הגירה ויצירת זהות חדשה בישראל כבת להורים עולים. השער השני עוסק בזיכרון השואה שזה נושא שרק התחלתי לחקור אותו בספר השני שכן לפני זה לא היה לי האומץ לגעת באבדן המשפחתי המושתק. בברית המועצות נושא השואה בכוונה טושטש ע”י השלטונות לתוך הזיכרון הקולקטיבי של מלחמת העולם השנייה וגם במשפחות שלנו לא נהגו לדבר עליו על מנת לחסוך לילדים את הטראומה. למעשה גילינו את זיכרון השואה רק בטקסי השואה בארץ והתהליך הזה של דליית המידע המשפחתי החסר הוא נושא שהתחלתי לעסוק בו בכתיבה שלי.
מה גרם לך להחליט שהגיע הזמן לפרסם את השירים הללו כספר?
הצטברו די הרבה חומרים והרגשתי צורך לארגן ולסדר אותם לתוך קובץ שמאגד בתוכו את תהליך הכתיבה שלי בשנתיים האחרונות שבהן השתתפתי בסדנאות כתיבה ופרסמתי שירים בכתבי עת. מעבר לזה מצב המלחמה המתמיד שבו אנחנו נמצאים עורר בי את הצורך לתעד את ההתמודדות עם התחושות הקשות שגם הן סוג של מלחמה מתמדת נגד החושך הפנימי. הספר הזה הוא קרן אור בחשכת החדשות הרעות המציפות אותנו מידי יום. אני מקווה שהוא יביא נחמה גם לקוראים בו.
איך את/ה מתמודד/ת עם הרגשות שעולים תוך כדי תהליך הכתיבה?
במהלך כתיבת השירים אני מתמסרת לתהליך ומאוד נהנית ממנו. שלב העריכה הוא בדרך כלל יותר כואב ודורש הסתכלות ביקורתית יותר על מה שנכתב מתוך פרץ רגשות וחיבור נפשי עמוק לשפה. העריכה יכולה לקחת את השיר למקום אחר לגמרי למרות שיש מקרים שהשיר נכתב כמעט בשלמותו ולא נדרשת עריכה רבה. בכל שיר התהליך הוא ייחודי ובלתי נשלט כמעט.
האם יש שיר מסוים בספר שחשוב לך במיוחד, ואם כן, למה?
יש כמה וכמה שירים משמעותיים מאוד עבורי אחד מהם למשל מלח הארץ השיר שאת כותרתו גם בחרתי ככותרת לספר. זהו שיר שמבטא את הקונפליקט שלי מול העולם. האלימות והגסות שאני פוגשת בחוץ ובאיזה קלות היא יכולה לפגוע ולחלחל ולהזיק. לרוב אני מרגישה בעולם כחשופית שמנסה להפוך לשבלול והשירים מאפשרים לי להיות בשני המצבים בו זמנית. לשמור על הרגישות כלפי העולם אך גם להגן על עצמי בבחירת התכנים והמילים שנכנסות לשיר.
האם יש מסר או תחושה שאת/ה רוצה שהקוראים ייקחו מהשירים שלך?
אני רוצה שהקוראים שלי ירגישו מוגנים ואהובים שידעו שהאתגרים שאנחנו מתמודדים איתם לא יכולים עלינו. מצד שני אני רוצה שהשירים יעוררו מחשבה ואולי לפעמים גם חשבון נפש והזדהות עם הדוברת בשיר. מקווה שהשירים יעזרו לקוראים למצוא כוחות פנימיים להתמודדות עם מצבי חיים מורכבים כפי שעזרו לי.
באילו סופרים או משוררים את/ה מוצא/ת השראה או השפעה על הכתיבה שלך?
לאה גולדברג האחת והיחידה, יהודה עמיחי, ביאליק, אבות ישורון, וגם יונה וולך. השיר “הדובה הגדולה” למשל מהדהד את השיר של וולך “דובה גריזילית” ונכתב מתוך התכתבות עם הדימוי הזה.
מה גרם לך לבחור דווקא בהוצאה לאור שלנו לפרסום ספר השירים שלך?
חיפשתי הוצאה דינמית שעובדת עם עורך ספרותי צמוד. בעקבות המלצה של משוררת שכבר הוציאה ספר עם אלף החלטתי ללכת על זה.
האם היה שיר שכתיבתו הייתה מאתגרת במיוחד עבורך? איך התמודד/ת עם זה?
השיר ילדה מרצה למשל היה שיר מאתגר גם מבחינת כתיבה וגם מבחינת עריכה שכן מבחינה אישית עברתי תהליך רגשי שעזר לי להבין את החסרונות בלהיות אמא ובת זוג מרצה ומתוך הרצון לתקן נאלצתי להסתכל לתוך עצמי ולהתמודד עם מקור הקושי. במקור היה בית נוסף לשיר שירד בעריכה על מנת לצייר תמונה בלתי פתורה ולאפשר לקוראים לגשר עם הפערים במקום להאכיל אותם בכפית.
באיזה אופן חווית את תהליך העריכה והעבודה המשותפת עם הצוות שלנו?
תהליך העריכה עם נימרוד היה מרתק ומלמד מאוד. גם כשהיו לנו ויכוחים, נימרוד ידע להסביר את עמדתו בצורה עניינית ועם חוש הומור האופייני לו. היו פעמים שהוא קיבל את עמדתי אך בסה”כ הרגשתי שהוא מנווט את הספינה בביטחון רב וסמכתי עליו מאוד.
איך היית מתאר/ת את הקול הייחודי שלך כמשורר/ת בספר הזה?
השתדלתי לכתוב בקול אותנטי, חשוף ואישי מאוד. קול של אישה ואמא הרואה את ישראל כבית שבו היא בחרה לגדל את משפחתה למרות הקשיים הכרוכים בכך וההתמודדויות הבלתי פוסקות המגיעות לפתחנו.
איך הרגשת לגבי התמיכה שקיבלת מההוצאה במהלך תהליך ההוצאה לאור?
הרגשתי שהספר נמצא בידיים מקצועיות מאוד המבקשות להיטיב עמו. הספר יצא לאור במהירות – התהליך היה מאוד ידידותי.
הרגשתי שהגעתי למקום הנכון מבחינת הצרכים שלי כמשוררת על מנת שהספר יצא לאור באופן מוקפד ומקצועי ויגיע ולקוראים רבים ככל האפשר. התרשמתי מאוד גם מעיצוב הספר ואתר ההוצאה ומשיווק הספר ברשתות החברתיות.