מאחורי הרומן “הסוד של מ.” מסתתרת אישה שלא פחדה לעמוד מול ההיסטוריה – וגם לא מול עצמה. עדנה ליבנה, דיפלומטית ששירתה עשרות שנים בשליחויות ברחבי

יש רגע כזה, רגע קטן אבל משמעותי – כשמחזיקים ביד ספר חדש, מדפדפים לעמוד הראשון, ומריחים את הדפים שעוד לא נפתחו. זה רגע של התחלה.

עבור כל כותב, הרגע שבו כתב היד מוכן הוא רגע מרגש ומפחיד גם יחד. אתם אוחזים בטקסט שהשקעתם בו לילות וימים, והוא מוכן לצאת לעולם.

הרבה פעמים אנחנו נשאלים:“אם שלחתי לכם כתב יד – זה אומר שהספר שלי ייצא לאור אצלכם?” התשובה היא: לא בהכרח. בהוצאה שלנו יש עיקרון ברור

כתבתם ספר. סיימתם טיוטה, אולי שכתבתם שוב ושוב, ועכשיו אתם שוקלים – האם לפנות להוצאה עם הטקסט כמו שהוא? או שאולי כדאי להשקיע עוד כמה

הרבה כותבים שמגיעים אלינו מתארים את התחושה הזו:שהם מוצפים בהצעות. שכל הוצאה מבטיחה עוד ועוד – הפצה, חשיפה, סרטונים, אלפי עותקים, ועוד שורה ארוכה של

מדי פעם פונים אלינו סופרים שכבר סיימו להפיק את הספר שלהם בעצמם – עריכה, עיצוב, הדפסה – ומבקשים שנעזור להם רק בשלב ההפצה. הכוונה מובנת.

זו אחת השאלות שאנחנו שומעים הכי הרבה מכותבים:“אפשר לפרסם בשם עט, נכון?” לפעמים זו נשמעת שאלה טכנית.אבל לרוב – היא נוגעת בדיוק בלב הפחד.כי מאחורי

היום נפגשנו עם כותב מוכשר.הוא רוצה להוציא ספר פרוזה.אבל לא “כזה שנראה כמו כולם”. לא “עוד ספר שאמא תשמור במדף ותוציא רק כשהאורחים מגיעים”. הוא