יש רגע כזה, רגע קטן אבל משמעותי – כשמחזיקים ביד ספר חדש, מדפדפים לעמוד הראשון, ומריחים את הדפים שעוד לא נפתחו. זה רגע של התחלה. רגע שבו הכול עוד אפשרי: הדמויות עדיין לא דיברו, העלילה עוד לא הסתבכה, והלב שלנו מוכן לצאת למסע.
ראש השנה דומה לרגע הזה. גם הוא מבקש מאיתנו לעצור לרגע מול שער חדש שטרם חצינו. להרגיש את ההתרגשות, התקווה, וגם את חוסר הוודאות של מה שיבוא. אנחנו לא יודעים אילו סיפורים השנה תביא איתה – שמחים או קשים, מלאי הפתעות או שקטים – אבל אנחנו יודעים שאנחנו כבר בתוך הספר הזה שנקרא “חיים”.
כמו בקריאה, גם בחיים יש לנו בחירה איך לפגוש את הסיפור. האם לקרוא לאט, להתעכב על כל מילה, או לרוץ קדימה. האם להניח את הספר בצד כשקשה, או להמשיך הלאה ולגלות שהעלילה מתבהרת.
בין אם השנה הקרובה תיפתח כמו רומן סוער, כמו שיר עדין או כמו ספר הרפתקאות – היא מזמינה אותנו להחזיק ביד עט (או לפחות סימניה), ולהיות חלק פעיל מהסיפור שנכתב.
שנה טובה. שנה של פרקים חדשים, עלילות מפתיעות, וסוף שעדיין לא כתוב.
