השקה של ספר היא הרבה יותר מערב אחד חגיגי.
עבורנו, היא הרגע שבו שנה וחצי של עבודה, מחשבה, התלבטויות, תיקונים, דיוקים והמון אהבה מקבלות פתאום פנים. זה הרגע שבו אפשר לעצור לרגע ולהסתכל לאחור על הדרך שנעשתה – מהרעיון הראשוני, כשהספר עוד חיפש את הצורה שלו, ועד לספר שלם שנמצא עכשיו בידיהם של הקוראים.
כך בדיוק הייתה הדרך שלנו עם מיקה קופלר ועם הספר ״לקרוא ציור כמו סיפור״.
כשהתחלנו את העבודה עם מיקה, הספר עוד לא היה ממש סגור.
היא ידעה שיש כאן משהו שהיא רוצה לספר, עולם שלם של ידע, ניסיון ומחשבות שהיא רוצה לחלוק עם הקוראים, אבל הדרך להפוך את כל החומרים האלה לספר שלם עדיין הייתה צריכה להתגבש.
במקום למהר לעצב או לערוך את מה שכבר קיים, התחלנו דווקא בליווי כתיבה.
זה היה שלב משמעותי בתהליך: לעצור, לפרק את הרעיונות, למקד אותם, לחדד את הקול של מיקה ולשאול יחד מה הספר הזה באמת רוצה להיות. אילו סיפורים צריכים להיכנס אליו, מה המבנה הנכון עבורו, ואיך אפשר ליצור חיבור בין התוכן, הקול האישי והחוויה שהספר מבקש להעניק לקורא.
משם הספר התחיל לקבל צורה.
אחרי שלב ליווי הכתיבה המשכנו לעריכה, לעיצוב ולכל אותן החלטות – גדולות וקטנות – שבסופו של דבר יוצרות ספר.
זה תהליך שלפעמים קשה לראות את התוצאה שלו בזמן אמת. עמוד אחד משתנה, פסקה מתחדדת, משהו זז בעיצוב, בחירה אחת מובילה לאחרת. כל החלטה כזאת אולי נראית קטנה בפני עצמה, אבל יחד הן יוצרות את השפה והאופי של הספר.
לאט־לאט, מתוך כל הבחירות האלה, נולד ״לקרוא ציור כמו סיפור״.
יש משהו מיוחד מאוד ברגע שבו ספר שעבדת עליו כל כך הרבה זמן כבר לא נמצא רק על המסך, במסמך או על שולחן העבודה.
הוא נמצא בידיים של אנשים.
בערב ההשקה של ״לקרוא ציור כמו סיפור״, כשהספר כבר היה שם והדרך הארוכה הזאת קיבלה פתאום ערב אחד של חגיגה, הייתה תחושה של סיפוק שקשה להסביר במילים.
ואולי זו אחת הסיבות שאנחנו כל כך אוהבים להוציא ספרים.
לא רק בגלל הרגע שבו המוצר המוגמר יוצא לאור, אלא בגלל האפשרות להיות שם לאורך הדרך כולה – מהרגע שבו רעיון עדיין מחפש את הצורה שלו, דרך הכתיבה, העריכה והעיצוב, ועד הרגע שבו הספר יוצא לאוויר העולם והופך להיות של הקוראים.
ההשקה היא אמנם ערב אחד, אבל היא חוגגת הרבה יותר מערב אחד.
היא חוגגת את כל הדרך שעשינו כדי להגיע אליו.
כמה רגעים נוספים מהערב המרגש של השקת ״לקרוא ציור כמו סיפור״ מאת מיקה קופלר.
