מה היו ההשראות המרכזיות שעמדו מאחורי כתיבת הספר?
ההשראה לספר נולדה מתוך החיים עצמם. לאורך השנים חוויתי משברים, הצלחות, כישלונות וגם הפסדים אישיים ומקצועיים. עם הזמן הבנתי שכל חוויה כזו, גם כשהיא כואבת או מערערת, נושאת בתוכה שיעור. לא תמיד רואים אותו בזמן אמת, אבל בדיעבד הוא שם, ומשפיע על הדרך שבה אנחנו ממשיכים הלאה.
במקביל עברתי בעצמי תהליכים של התפתחות אישית: טיפולים, מפגשים עם מטפלים מעוררי השראה, סדנאות, קורסים והרצאות. מתוך כל אלה לקחתי לעצמי תובנות קטנות, משפטים, מחשבות, זוויות הסתכלות שעזרו לי ברגעים שונים. התחלתי לכתוב אותן לעצמי, לא כספר אלא כמעין תזכורות, משהו לחזור אליו ביום משבר, ברגעי בלבול או חולשה, כדי לא לשכוח מה כבר למדתי.
עם הזמן הכתיבה הפכה להרגל, והצטבר חומר. בשלב מסוים הבנתי שזה כבר לא אוסף מקרי של מחשבות, אלא משהו שלם יותר, שיכול ללוות לא רק אותי אלא גם אחרים. כך נולד הספר, מתוך רצון לשמר את התובנות האלה, ומתוך אמונה שדווקא הדברים שנולדים מהתמודדות אישית אמיתית יכולים לחזק אנשים נוספים בצמתים דומים בחיים שלהם.
האם יש רעיון מרכזי או חוט מקשר שמלווה את פרקי הספר?
כן. החוט המקשר שמלווה את פרקי הספר הוא רעיון ה״פתק״.
כל תובנה שנולדה משיעור, ממשבר או מהתבוננות רגעית, הפכה אצלי לפתק, כזה שמודבק על המקרר, על המראה באמבטיה, או על קיר בבית. מקומות יומיומיים, כאלה שעוברים לידם בלי לחשוב.
דווקא בתקופות הקשות, שבהן המוח נכנס למצב הישרדות והחיים שואבים אותך לרצף אינסופי של מטלות ודאגות, הפתקים האלה הפכו עבורי לעוגן. הם שימשו כמו מנטרה שקטה: תזכורת קבועה למה שכבר הבנתי, למה שחשוב, ולמה שאסור לשכוח גם כשהכול רועש ומלחיץ.
הייתי קם בבוקר ורואה פתק על המראה, או ניגש למקרר ורואה אותו שוב. ברגעים הקטנים והפשוטים של היום. הפתק לא ניסה ללמד אותי משהו חדש, אלא לעצור את המוח האוטומטי, לשבור את הרצף, ולהזכיר לי לנשום רגע, להאט, ולחזור לעצמי.
במובן הזה, הספר בנוי מאוסף של עצירות. כל פרק הוא פתק כזה, קצר, ממוקד ומיועד לפגוש את הקורא דווקא בתוך החיים עצמם, לא מחוץ להם.
מה גרם לך להרגיש שזה הזמן הנכון להפוך את התובנות האלו לספר?
אחד החלומות שלי היה לנסוע עם הילדים שלי לתאילנד לחופשה ארוכה. חלמתי על זה שנים, עוד כשהם היו קטנים, אבל אז הגיעה הקורונה ומשברים נוספים, וכל פעם זה נדחה. בשנה שעברה הבנתי שאם אני לא אעשה את זה עכשיו, זה יידחה לעוד כמה שנים, במיוחד כשידעתי שהקיץ שלאחר מכן הבן שלי אמור להתגייס.
אז התחלתי לתכנן את זה ברצינות, כמעט שנה מראש. קניתי כרטיסי טיסה זמן רב מראש ובניתי מסלול מפורט עם הרבה אתרים ואטרקציות. זו הייתה משימה לא קלה בכלל. כל אב או אם חד־הוריים יודעים שנסיעה עם ילדים לחו״ל יכולה להיות מאוד מלחיצה ומאתגרת. אתה לבד כמבוגר האחראי, וזה לא פשוט.
למרות הלחץ, הצלחתי. היו אתגרים בדרך, אבל בתמונה הכללית זה היה פשוט מושלם. ממש מושלם. כשחזרתי לארץ שמחתי מאוד שהצלחתי להגשים את החלום הזה. הייתי מאושר, ובמשך חודש שלם הסתובבתי עם חיוך שלא ירד מהפנים.
ואז גם הבנתי משהו חשוב מאוד: כמה זה משמעותי להגשים ולרדוף אחרי החלומות שלנו. זו גם אחת התובנות שמופיעות בספר. מתוך התחושה הזו הבנתי שאני רוצה להגשים גם את החלום לכתוב ספר מהפתקים ומהתובנות שכתבתי לאורך השנים. תמיד חשבתי על זה, והגשמת החלום של תאילנד נתנה לי את הדחיפה והאנרגיה לעשות את זה. ועשיתי את זה.
איך נראה תהליך הכתיבה של ספר כזה?
תהליך הכתיבה היה מאוד רגשי ומאוד עוצמתי. כשמתגבשת תובנה שנולדת מכאב, מהצלחה או מכישלון זה שיעור חזק במיוחד. אתה כותב על דברים שמגיעים מהקרביים, מהדרך שעברת, מהאתגרים שחווית, לטוב ולרע. חלק מהדברים קשים מנשוא נפשית, חלקם קשים מנשוא פיזית, וחלקם אושר אחד גדול.
המשותף לכולם הוא רגע של התעוררות. פתאום אתה מבין משהו שלא ידעת שלא ידעת. משהו שלא נתת לעצמך לחשוב עליו או להרגיש אותו עד אז. משהו חדש. משהו שיכול לשנות חיים, לשנות הרגלים שנקבעו בך לאורך שנים. זו כמו סטירת לחי מצלצלת, צלצול השכמה.
לעיתים אני משווה את זה לסצנה מהסרט מטריקס: הרגע שבו אתה לוקח את הגלולה ומתעורר, בזמן שכולם סביבך עדיין בתוך המטריקס. גם אצלי זה לא היה חד־פעמי. לפעמים הייתי נרדם שוב, חוזר לאוטומט, אבל הפתקים והעבודה העצמית המתמשכת העירו אותי מחדש והזכירו לי שוב ושוב לא לחזור לעצמי הישן — לסלוח, לחגוג, לאהוב, לקבל, ועוד.
היה לי רגע, גם במהלך הכתיבה וגם בתהליך ההוצאה לאור, שבו קראתי מחדש את מה שכתבתי והבנתי שיש כאן באמת משהו חזק ומעצים.
האם היה פרק או תובנה מסוימת שהייתה משמעותית במיוחד עבורך?
אין פרק אחד מוגדר. רוב הפרקים, אם לא כולם, נכתבו מתוך קושי, שינוי או נקודת מפנה אישית. כל תובנה נולדה מרגע אחר, מתקופה אחרת ולכן קשה לי להצביע על משהו אחד כמשמעותי יותר מהשאר.
כל פרק מייצג עבורי שלב, תהליך או התמודדות אחרת ויחד הם יוצרים תמונה של דרך שעברתי. במובן הזה, המשמעות לא נמצאת בפרק מסוים, אלא ברצף של רגעים שבהם נדרשתי לעצור, להבין ולהמשיך הלאה ממקום מעט שונה.
איזו תחושה או מסר היית רוצה שהקוראים ייקחו איתם מהספר?
המסר המרכזי שלי הוא: אל תוותרו על עצמכם. אל תוותרו על החלומות שלכם, על ההתפתחות האישית שלכם, ועל מי שאתם יכולים להיות. גם ברגעי משבר, גם כשקשה, אל תאבדו תקווה. אפשר להמשיך לחיות את החיים שאתם באמת רוצים לחיות, גם בתוך המגבלות והמחויבויות של חיי היום־יום.
הייתי רוצה שהקוראים יבינו כמה חשוב לאהוב קודם כל את עצמם אהבה עמוקה, כנה וחזקה. הרבה אנשים, ואני ביניהם, לא אהבו את עצמם במשך שנים. בלי האהבה הזו קשה מאוד להתקדם, וקשה להרגיש שלמים.
המסר החשוב ביותר מבחינתי הוא לטפל בעצמנו. ראיתי במו עיניי איך טראומות ילדות לא מטופלות ממשיכות “לתפוס” אנשים גם בגילאים מבוגרים מאוד. לא צריך לעבור חיים שלמים ככה. אפשר אחרת. אפשר יותר טוב. אפשר יותר קל. וזה לא תלוי בשום דבר חיצוני, זה תלוי בעבודה הפנימית שלנו.
יחד עם זה חשוב לי להיות כן: זו לא דרך קלה. זה קשה, זה כואב, ולעיתים מטלטל. אבל אין דרך אחרת. התובנות והשיעורים שאנחנו לומדים בדרך נצרבים בתודעה וממשיכים איתנו לנצח. הם הופכים לחלק מהנשמה שלנו. לכן שווה להשקיע ובעיקר, שווה להשקיע בעצמנו.
באילו ספרים, כותבים או עולמות תוכן אתה מוצא השראה לחשיבה ולכתיבה שלך?
יש כמה אנשים ועולמות תוכן שהשפיעו עליי לאורך השנים, אבל שניים מהם היו משמעותיים במיוחד עבורי.
האחד הוא ד”ר ויין דאייר. הכתיבה וההגשה שלו נגעו בי מאוד. כל שיעור, כל משפט, הרגישו עבורי כמו חיזוק בזמן אמת. הוא ידע לדבר על התפתחות אישית ורוחניות בצורה פשוטה, נגישה ולא מתנשאת, וזה משהו שלקחתי איתי גם לכתיבה שלי.
הדמות השנייה שהשפיעה עליי עמוקות היא ד”ר ג’ו דיספנזה, שחשף אותי לכוח של התודעה, המדיטציה והחשיבה החיובית. סיפור החיים שלו והדרך שבה הוא מחבר בין מדע, גוף ונפש השאירו עליי רושם גדול והשפיעו על האופן שבו אני מסתכל על שינוי והתחדשות.
אדם נוסף שאני שואב ממנו השראה הוא רובין שארמה. הספרים שלו, סגנון הכתיבה והיכולת שלו לזקק רעיונות עמוקים למסרים ברורים וישימים השפיעו על הדרך שבה אני חושב על משמעת פנימית, משמעות ויומיום מודע.
לצידו, גם עולמות התוכן והכתיבה של דיפאק צ’ופרה תרמו לי להבנה רחבה יותר של חיבור בין רוח, תודעה וחיים מעשיים.
בסופו של דבר, ההשפעות האלו לא גרמו לי לכתוב כמישהו אחר, אלא חיזקו בי את הרצון לכתוב ממקום אישי, כן ופשוט כזה שמדבר אל החיים עצמם.
למי לדעתך הספר הזה יכול לעזור במיוחד?
הספר יכול לעזור במיוחד לכל מי שנמצא בצומת כלשהי בחיים. אנשים שנמצאים בתוך תהליך של שינוי, של חיפוש, של בלבול או של קבלת החלטות. לא בהכרח משבר דרמטי, אלא גם רגעים שקטים יותר, שבהם משהו מרגיש לא מדויק כמו פעם.
אלה יכולים להיות רגעים של שינוי אישי, זוגי או מקצועי, תחושה של תקיעות, עייפות פנימית, או פשוט צורך לעצור רגע ולהבין לאן ממשיכים מכאן. הספר נועד לפגוש את הקוראים בדיוק שם בתוך החיים עצמם, לא מחוץ להם ולתת להם חיזוק, בהירות ותזכורת שהם לא לבד בתהליך שהם עוברים.
מה גרם לך לבחור דווקא בהוצאה לאור שלנו להוצאת הספר?
בחנתי לא מעט הוצאות לאור. כסופר מתחיל לא הכרתי לעומק את התחום, והיה לי חשוב לבחור במקום שארגיש בו ביטחון. תמיד אמרתי ואומר שעסקים עושים קודם כול עם אנשים.
כבר מהשלבים הראשונים הרגשתי חיבור למורן. הוא היה סבלני, שירותי, מכבד, וידע להיות שם עבורי לאורך כל הדרך יחד עם הצוות שלו. מעבר להיבט הפיננסי, היה לי חשוב להרגיש בנוח, משוחרר ובטוח עם האנשים שאני עובד איתם, במיוחד בתהליך אישי כמו הוצאת ספר ראשון.
הבחירה בהוצאה שלכם נבעה מהתחושה שאני לא רק לקוח, אלא שותף לדרך. עבורי זה מרכיב קריטי בכל שיתוף פעולה, ובוודאי בפרויקט כל כך משמעותי.
איך חווית את תהליך העריכה והעבודה המשותפת על הספר?
כמי שלא מגיע מעולם הספרות והכתיבה המקצועית, בתחילת הדרך בכלל חשבתי שאין לי צורך בעורך ספרותי או לשוני. תוך כדי העבודה, ולאחר העריכה של הפרקים הראשונים, הבנתי עד כמה הערך של עריכה מקצועית הוא עצום ועד כמה הליווי הזה חשוב.
העבודה עם אנשי מקצוע מנוסים, שמבינים את הספר, את הכתיבה שלך ואת הכוונה שמאחוריה, עשתה הבדל משמעותי. הם ידעו לא רק ללטש ולדייק, אלא גם להתחבר לטקסט, להציע זוויות אחרות ולהעלות הצעות ששיפרו מאוד את הכתיבה, מבלי לפגוע בקול האישי שלי.
לאורך כל התהליך הרגשתי שיש לי מקום לשתף בהתלבטויות, לחשוב יחד, ולעשות סיעור מוחות פתוח עם מורן והצוות שלו בכל ההיבטים: עריכה, עיצוב, הגהה ועוד. הייתה תחושה אמיתית של שותפות.
הרגשתי מאוד בנוח, ונהניתי לדעת שיש לי עם מי להתייעץ. ההוצאה לאור הרגישה עבורי כמו בית מקום שאכפת לו באמת מהספר שלך, ולא רואה בך רק לקוח פיננסי. זו תחושה נהדרת, ואני מודה למורן, לעמיר שינקמן העורך ולשאר הצוות על הליווי, ההקשבה והמקצועיות.