תיאור
חיי הנפש
טוֹבִים חַיֵּי הַנֶּפֶשׁ
מֵחַיֵּי הַגּוּף
שָׁלוֹשׁ שָׁנִים חַיַּי הֵם נֶפֶשׁ
וַאֲנִי נַרְקִיס מַבִּיט בְּעַצְמוֹ
מִתְבּוֹסֵס בַּהִשְׁתַּקְּפוּיוֹת
בַּשְּׁלוּלִיּוֹת הַכְּחֻלּוֹת
עֲתִידִי עָמוּם כְּחִידָה
הַגַּב כָּפוּף מִכֹּבֶד הַפְּרֵדָה
בְּלִי דַּעַת וְתַכְלִית
בָּ אֲ פֵ לָ ה.
שירתו של אסא ארנון היא של זה הניצב בפני סופו. בגילוי לב יוצא דופן ובקול חף מסנטימנט הוא מביט בעולם בעיניים בהירות ומלאות תבונה. הנוף עליו הוא כותב מתפרש מחלון חדרו בקיבוץ ועד נפלאות תבל, ומבני משפחתו הקרובה ועד אהבות רחוקות מפעם. שירתו המאוחרת של ארנון היא שירת האדם. אך היא גם חשבון נפש נוקב של מי שרוב חייו עסק בניתוח ורישום חוות דעת על אחרים, ועכשיו, הוא מניח תחת מיקרוסקופ השירה את מצבו הקיומי, האישי, והעירום.
נמרוד שיין
חוות דעת
אין עדיין חוות דעת.