זו אחת השאלות שאנחנו שומעים הכי הרבה מכותבים:
“אפשר לפרסם בשם עט, נכון?”
לפעמים זו נשמעת שאלה טכנית.
אבל לרוב – היא נוגעת בדיוק בלב הפחד.
כי מאחורי הרצון בשם עט מסתתרת לעיתים קרובות התחושה הזו:
אני רוצה שהטקסט ייצא החוצה, אבל לא בטוח שאני מוכן לצאת איתו.
יש כאלה שפוחדים שהמשפחה תקרא. שהחברים יזהו.
יש מי שחוששים מהבוס או מהתלמידים, מהשכנים או מהעוקבים באינסטגרם.
ויש גם מי שלא מפחדים מהתגובות, אלא רק מעדיפים להרחיק את ה”אני” הביוגרפי מהדמות הכותבת – כדי להרגיש חופשיים באמת.
אנחנו פוגשים את כל הסיבות.
וכולן לגיטימיות.
האם שם עט הופך את המילים לפחות אמיתיות? ממש לא.
האם שם אמיתי דורש אומץ? מאוד.
אבל לפעמים, דווקא כשמעזים לשים את השם האמיתי על הכריכה – קורה משהו אחר.
לא רק לקוראים. לכותב עצמו.
כי כשכותבים באמת, נוגעים באיזה מקום חשוף.
וכששמים עליו גם שם – זה כמו להגיד: “אני עומד מאחורי זה. זה שלי. זה אני.”
האם זה מתאים לכולם? ממש לא בטוח.
יש ספרים שדווקא שם עט שחרר אותם לראות אור.
יש כותבים שפרסמו בשם בדוי, ורק אחרי שנים ביקשו להוסיף את שמם האמיתי.
יש גם כאלה ששומרים את השם האמיתי למגירה, ומרגישים שלמים עם זה.
אז איך יודעים מה נכון לכם?
שואלים את עצמכם בכנות:
- מה אני מרוויח אם אשאיר את זה בדוי?
- מה יקרה אם יידעו שזה אני?
- האם החשש נוגע לי – או לדמויות שסביבי?
ואם אתם מתלבטים, אתם לא לבד.
רוצים להתייעץ איתנו על הבחירה הזו?
בין אם כתבתם שירה, סיפור פרוזה או סיפור חיים – אנחנו כאן בשביל לדבר על זה.
בשיחה רגועה, בלי לחץ, ובלי שצריך להחליט מיד.
לפעמים כל מה שצריך זה מישהו שמבין – ומקשיב.
לפרטים נוספים צרו קשר