יזמתי להוציא את הספר לעילוי נשמתם של הגיבורים הי”ד כי אני משוכנע שהספר ישמש עדות ללוחמי העתיד של צה”ל ומפקדיו, שכן הוא משקף את תמורתם לשמירה על שלמות הארץ ואת עוז ליבם.
לחימתם תוך חירוף נפש והקרבה עילאית, ממחישה את נאמנותם לעם ישראל ולמדינתנו הקדושה.
אין זה מכתב פרידה מכם, חס וחלילה, זהו מכתב הערכה ותודה על שאפשרתם לי לשמש כסבא של גדוד 13. אני מודה לכם מקרב לב על שהענקתם לי את האפשרות והזכות להיות איתכם ברגעים הכואבים שלכם, ושקיבלתם אותי כבן משפחה שלכם.
ה”קשר” עימכם, על אף שנוצר בכורח האובדן הגדול שלכם, הפך לחלק בלתי נפרד מחיי בשנה האחרונה, נותן וייתן לי את הכוחות להיות איתכם ולצידכם לעולמי עד, להיות שותף בחייכם, וכמובן גם ברגעי שמחה של המשפחות.
כל אחת ואחת מכן, המשפחות, היא בעיניי עולם ומלואו, וזו לי זכות גדולה להיות שותף בכאבכן.
יקירכם הקדושים הי”ד העניקו לעם שלנו את היכולת להמשיך ולחיות במדינה האהובה על כולנו.
סיפורי “הגבורה” של כל אחד ואחד מהם ישמש כאמור כנדבך מורשת וכדוגמה לניהול קרבות ומופת לאהבת הארץ שלנו. אני “מצדיע” לכל הגיבורים ומודה להם על עוז רוחם והקרבתם.
לפנינו משימות “הנצחה” פרטיות וכלליות, אני פה ואשמח לסייע בכל דרך אפשרית, ואני משוכנע ש”המשפחה” כולה תירתם לסייע בכל דרך.
יש לי תפילה בלב, לאחדות העם שלנו, ולו כדי שנפילתם של הגיבורים לא תהיה חלילה לשווא.
אני מייחל להבראתם של כל הפצועים של הגדוד (וכמובן של כלל לוחמי צה”ל), שהייתה לי הזכות ללוות, ומלווה עד ימים אלה.
אני נושא תפילה לשובם של כל החטופים בהקדם, ככל שניתן.
מי ייתן שהעם שלנו יצליח לחזור לחיים שלווים, ושנעשה הכול כדי שזכרם ומעשיהם יהיו לנדבך בהיסטוריה של עמנו. ו”אנחנו” כמשפחה נשמור על קשר, כפי שעשינו עד כה, אני מחבק את כולכם ואת בני המשפחות שלכם.
חיים וינגרטן,
הסבא של גדוד 13
מלאו את הפרטים ונחזור אליכם בהקדם.
